ריאיון עם ריקי קפלן, דסמנית

רלוונטיות

למה בכלל לפתוח עסק? למה לא להישאר בעבודה המוכרת שלי. לא פשוט להתחיל מאפס…
“לדעתי, נקודה ראשונה היא להבין שהעבודה, הפרנסה, היא השתדלות. לא יותר מזה. ולכן זו טעות לעבוד בצורה שקורעת את עצמי, לא מתאימה ליכולות שלי, לכוחות שלי, ולאישיות שלי. אם העבודה היא רק השתדלות, אנחנו צריכות לעבוד באופן שמנצל את הכלים שהקב”ה נטע בנו. העסק אמור לתת לנו הנאה והנעה. לא ייתכן שנעביר את כל החיים שלנו בעבודה, ונסבול תוך כדי. במיוחד אנחנו כנשים, צריכות שהעבודה תיתן לנו סיפוק. שנגיע הביתה עם כוח וחשק להיות בבית, המוקד המרכזי של החיים שלנו. אם מישהי חוזרת הביתה סחוטה וחסרת כוחות בגלל העבודה – משהו לא נכון שם. משהו לא מדויק”.
זה רלוונטי לכל אחת?
“נקודת המוצא שלי היא, שהקב”ה שלח אותנו לעולם עם היכולת להתפרנס בצורה שמתאימה לנו. בדיוק כמו שהוא נתן לנו פה לאכול ולדבר, ככה כל אחד ואחת מאיתנו קיבלו סל של כישורים ייחודיים, אם זה כישורים של ניתוח, הבנה, תפיסה, יכולת למידה וקליטה, ואם זה כישורים טכניים של אמנות כמו צילום ועיצוב לסוגיו, כושר גופני או יכולת נרכשת של שיווק ומכירות.
וגם אחרי שנמצא תחומי עניין בולטים, לא כל אחת לדוגמה, מתאימה להיות עצמאית. יש אחת שמתאים לה להיות שכירה ויש מי שמתאימה להיות עצמאית”.

למכור כמו אישה

העולם העסקי מותאם בכלל לנשים?
“בהחלט. אני חושבת שלגברים ולנשים יש דרכים שונות, ואם אנחנו נפעל בדרך שמתאימה לנו, נעשה את זה בצורה מיטבית ובכיף. ראשית, לגברים יש קונפליקט מובנה של החשש מביטול תורה. המתח הזה בין פיתוח העסק לבין החיוב ללמוד, מייצר קונפליקט תמידי. אצל נשים זה הרבה יותר קל. אנחנו יכולות ליצור וליהנות בעסק שלנו בלי נקיפות מצפון, ולשאוב ממנו כוח לעבודה הסיזיפית והבלתי נגמרת בבית.
בנוסף, חשוב לפעול בדרך נשית. קראתי לפני עשרים שנה ספר מדהים, לא זוכרת את שמו, אלא את רוח הדברים, ואחד מהעקרונות הבולטים שם היה שאישה אין דרכה ללחום, לכן העוצמה שלה נובעת מרוך ונועם. לאישה יש רכות, שמחה, רוגע פנימי. השם לא רוצה מאיתנו מאבקים עם היצר כמו הגבר. אישה נאה, בית נאה, טיפוח הילדים, הדברים האלה טבועים בתוכנו, ולא משנה כמה יתהפך העולם ונשקיע בעבודה. לכן, אנחנו יכולות וצריכות לנהל עסקים בדרך נשית, אנושית יותר. רבות מאיתנו נרתעות מעולם השיווק, בגלל שדרך השיווק המקובלת בעולם מתבססת על העולם הגברי, הנלחם, שמוכר בגרון ניחר בבסטה וצועק את עצמו. אנחנו יכולות  לשווק בגובה העיניים, להציע לאנשים בצורה אמיתית את מה שאנחנו מוכרות, מי שמתאים לו שיקנה, ומי שלא מתאים לו – שלא יקנה.
אני קוראת לדרך המכירה הלוחמנית ‘דבק מגע’, זאת שיטת המכירות שבה ידביקו לך את המוצר בכל מקרה. מוכרים בכוח. כשאני מנחה בעלות עסק, יש שני מצבים קיצוניים: או שהן ממש נרתעות מלמכור, או מוכרות בשיא הדורסנות, כי הרגילו אותן שככה מוכרים. זה רק בגלל שנתקלנו בשיטת המכירות הגברית, האגרסיבית. איך אישה מוכרת לילד שלה את כל הפרוסה בארוחת ערב? בהליך טבעי, נשי, בלי צעקות… אנחנו מסבירות, מפרטות, מציגות את התועלת שבדבר. את זה אנחנו צריכות לקחת איתנו לעבודה שלנו”.

אפשר לראות שעולם השיווק בכלל נהיה פחות מלחמתי בשנים האחרונות.
“בהחלט. מדהים לראות שגם העולם עובר תהפוכות כאלו, פתאום מדברים על אותנטיות, שליחות בעסק, תשוקה, מדברים הרבה על החיבור בין השליחות לעסק. אולי זה חלק מההתקדמות לקראת עולם מתוקן יותר…”