פת במלח או מיינדסט עוני?

פת במלח זה אידיאל או הכוונה לעסקים?

כולנו גדלנו על האידיאל של 'פת במלח תאכל'.

ואז אנחנו יוצאות לעולם המעשה,

פותחות עסק קטן מהצד (או מהאמצע…)

ומתבלבלות קצת.

 

במיוחד כשיש מיינדסט עוני.

[=מיינדסט: תודעה. סך האמונות והתחשות שלנו כלפי משהו]

 

פת במלח = מיינדסט עוני?!

זה בסדר לבלוט בפרסומים שלי?

זה בסדר לשלם הרבה כסף בשביל קידום אגרסיבי שיאפיל על המתחרים?

זה בסדר להשקיע במשפך שיווקי

שהמטרה שלו,

אם לא אתייפייף,

זה לצוד גולשים תמימים ולפתות אותם לקנות ממני?

 

והכי-הכי???

בלי סוף אני שומעת את זה מלקוחות:

 נראה לי שזה מעצבן אנשים לקבל כמויות של מיילים…

אני לא רוצה לעשות לאחרים מה שאני לא אוהבת…

 

מה זה מיינדסט עוני?

כשנדמה לך שלמכור לאחרים זה 'לא בסדר' –

זה נובע מתוך מיינדסט עוני שלך.

תודעה של

'אם לי יש – לשני אין'.

וזה כל כך כל כך לא נכון!

כל כך לא יהודי!

"צאו והתפרנסו זה מזה" כתוב,

לא 'זה על חשבון זה'.

כשישאלו אותנו שם למעלה את השאלות החשובות באמת בחיים,

אחת מהן תהיה 'נשאת ונתת באמונה?'

לא ישאלו אותנו 'האם עבדת בהתנדבות?'

'האם הרגשת נקיפות מצפון שהעזת לקחת כסף מאנשים בתמורה לשירות/למוצר שלך?'

 

למרבה הפלא,

חלקים יקרים מהתורה מוקדשים לנושא של משא ומתן באמונה.

כנראה שככה העולם אמור להתנהל…

ואם כולם יקיימו את 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ' –

אז מי יזכה לתת צדקה?

ובכלל, אם השם בירך אותך בכשרונות או ביכולות

לספק לאנשים שירות טוב או מוצר טוב –

באיזו זכות החלטת למנוע את זה מהלקוחות שלך???

 

שמעון קסלסי,

הנציג הישראלי של בוב פרוקטור, מנטור ידוע למיינדסט,

מדבר על זה שכשאנחנו גובים כסף מלקוח –

יצרנו בו 'בור' קטן.

חלל שאפשר למלא.

שם, ב'בור' הזה,

אפשר למלא את השירות או המוצר שלנו.

 

לפני שיוצרים מקום פנוי למוצר/לשירות שלך

באמצעות הוצאת כסף מהכיס –

אין לו מקום.

הוא מיותר.

הוא מעיק.

אין ללקוח מקום פנוי למשהו שהוא לא שילם עליו..

 

בואו נחשוב רגע:

בכל יום אפשר לקבל אוכל בחינם בבתי תמחוי.

אז למה רוב האנשים משלמים על המזון שהם אוכלים?

כי יש סיפוק לצרוך דברים ששילמת עליהם..

 

אהה!

בואו נזכור את זה בפעם הבאה שמיינדסט העוני יפריע לנו למכור.

 

האמונות שלנו, הרוחניות והנפשיות = מיינדסט

אברהם אבינו לא היה עני. אולי אפילו היה עשיר.

צאן ובקר וגמלים וחמורים וסוסים…

גם ליצחק אבינו היו בעלי חיים וגם בארות מים.

ויעקב אבינו גם.

'למה תתראו' היה הנימוק שלו לעודד את השבטים הקדושים לרדת למצרים,

למרות שהיה להם מספיק אוכל.

 

רק שיהיה ברור שאני לא רבנית
ולא מתיימרת להסביר את האבות הקדושים מבחינה רוחנית.
אני רק מנסה קצת להסביר לעצמי ולמי שקורא את המילים האלה
איך נוכל אנחנו, אנשים פשוטים,
ללמוד גם בדברים הגשמיים שלנו מגדולי האומה.

 

אז רק כדי שנתרגם קצת את הנכסים של שלושת האבות למושגים שלנו –

פרה עולה 3,000 שקל.

כלומר, עדר עם 10 פרות = 30,000 ש"ח לפני תשואה.

הרי הפרות האלה נותנות חלב

שמגבנים ממנו גבינה,

יוצרים יוגורט

ומחבצים חמאה.

כל התוצרים של הפרות = תשואה.

שאר בעלי החיים היו שווים לא פחות.

סוס/חמור = רכב רגיל.

גמל = רכב שטח.

ולא סתם רכב שטח, אלא ספינת המדבר.

אולי כמו להחזיק מטוס מנהלים או מסוק.

 

הלאה.

באר מים בימים ההם זה כמו להיות מנכ"ל מקורות בימינו.

המנכ"ל הזה מרוויח 44,000 ש"ח בחודש, אגב.

 

נמשיך.

נניח שאצל יעקב אבינו היו רק 50 נפשות כששלח את בניו למצרים,

ונניח שבתקופה ההיא,

אוכל שמספיק ל-50 אנשים לפחות במשך חודש,

וזה עלה, נניח, רק 30,000 ש"ח בחודש (כי פעם החיים היו זולים יותר… לא עלה להם דלק לקומביין שקצר את החיטים ולא חשמל לטחנת הקמח..).

אנחנו בהחלט מדברים על סכומים יפים.

ממש לא עוני.

 

לא זכור לי שמישהו מהמפרשים מדבר על ההתנהלות הכלכלית של האבות הקדושים,

אבל אפשר להסיק לפי מה שמספרים על הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין –

שהיו לו כרכרות מלכותיות שספסליהן חסרי ריפוד,

ונעלי זהב חסרות סוליה –

שיתכן בהחלט שזה גם מה שהאבות הקדושים עשו.

 

ומה שאני מסיקה לחיים שלנו?

1. עושים ביזנס בלי נקיפות מצפון [=משא ומתן באמונה]

2. בחיים האישיים מסתפקים במה שיש, בלי לחיות בבזבזנות ובעיניים גדולות

 

אבל אנחנו, אנשים קטנים, מתבלבלים.

 

במקום לזכור שהעסק שלנו אמור מצד אחד –

לפרנס כמו שצריך את המשפחה שלנו,

ומצד שני –

לספק ללקוחות את המוצר או השירות הכי טוב שיש,

במקום זה אנחנו נתקפים במיינדסט עוני.

 

ומיינדסט עוני?

לחלוטין לא קשור לרצון השם או למשהו שנובע ממקום טוב.

 

מיינדסט עוני = להתחפר במציאות במקום לגדול בגללה

רוברט שמין, מולטי מיליונר ידוע

(איש נדל"ן. הוציא את הספר 'למה האידיוט הזה עשיר ואני לא'),

מספר שכשהיה צעיר,

המנטור שלו שאל אותו:

'רוברט, האם אתה מרושש ולא שמח במקום שאתה נמצא בו?'

ורוברט ענה לו:

'כן, אבל זה לא באשמתי'.

חייך המנטור ואמר:

'אם ככה, אתה מחויב ב-100% להיות מרושש ולא שמח'.

רוברט התנגד נחרצות.

'מה פתאום? אני רוצה להרוויח מספיק כסף! זאת לא אשמתי שיש לי אילוצים'.

אבל המנטור לא נתן לו להתחמק.

'לא, רוברט. מה שאתה עושה – אתה מחויב לו'.

 

אם יש לך תחושה שלא מגיע לך להתפרנס בכבוד

– זאת בעייתך.

עליך לתקן את התחושה שלך.

 

אין טעם להיתקף בדיבורי אמונה וענווה על

'מי אני שאזכה להרוויח כמו שצריך',

'מי אמר שצריך להשתגע בהשתדלות'.

הלו,

עצלות היא לא ביטחון ולא אמונה!

 

המלבי"ם אומר לנו:

"אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו",

"ה' הכין את האדם בענין שיוכל ללכת בדרך הטוב והחיים,

ע"י חוקי החכמה אשר גילה לו,

וכל זמן שהוא מאמין בחוקי החכמה

ילך בדרך הטוב ולא יתרעם על ה' שלא בראו ישר דרך,

רק איוולתו וספיקו בדרכי החכמה היא תסלף דרכו … 

והוא יזעף לבו על ה' שלא בראו כראוי ולא הראהו הדרך הטוב והישר".

 

אז בואו נבקש ממי שברא אותנו –

שיתן לנו את השקט הפנימי הזה שמגיע לנו.

שלא נרגיש שנגזר עלינו עוני

(ואם נגזר עוני? לפחות נרגיש עשירים!)

שלא ניתן לדקדוקי עניות לשלוט בנו

ולגרום לנו לתודעה של צמצום ושל עוני מנוול.

 

והנה ציטוט מדהים של מולטי מיליונר סיני, ג'ק מא, מייסד עליבאבא:

את הדף מהספר הבלתי מוכר לי –

מצאתי באדיבות גוגל,

כשחיפשתי מה שיש לו לומר על מיינדסט עוני.

 

מי שהעלה את צילום הדף הזה הוא עידן וולר

שמעיר משהו חשוב, ואני מצטטת:

מיינדסט עוני זה לא להיות עני-זמנית. 
לעניים-זמנית אין כסף כרגע,
אבל הראש שלהם חושב
אחרת ובגלל זה,
בוער בהם רעב ״לעשות את זה״
ולהוכיח לכולם.

 

ואם נחזור לג׳ק מא,
כותב הציטוט על העניים כאן למעלה…

העני-זמנית הזה אפילו קיבל ״לא״ מ-KFC
כשניסה
להתקבל לצלות שם עוף מצופה.
היחיד שנדחה מבין 24 מבקשי עבודה!

 

המיינדסט היזמי שהוא הפגין לאורך השנים
הוא הסיפור שעומד מאחורי כל עני-לשעבר
שהפך
לאדם שהוא חולם להיות.

 
 

אז אנחנו עם עוד כמה חלומות קצת ערכיים יותר מלהתפרנס טוב,

הגם שיש לנו גם חלומות כאלה.

 

הבעיה?

כשהמציאות של הפעולות שלנו לא תואמת לחלום:

כי, למשל, אם בעסק שלך אין משפך שיווקי –

איך יתאפשר לך להגביר מכירות?

איך אנשים זרים שצריכים את השירות/המוצר שלך –

באמת יבינו שיש לך פתרון בשבילם?

אה?

 

אז מה,

גם היום מיינדסט העוני ינצח אותך,

או שסוף-סוף יתאפשר לך לפרגן לעצמך משפך שיווקי יעיל אחת ולתמיד?

(מי שעני-זמנית או אפילו עשיר שכרגע תזרים המזומנים קצת לחוץ לו, בדיוק בשבילו יש פתרון שנקרא תשלומים…)

 

הפוסט הזה עזר לך?
עשה סדר בעניינים?
יש משהו שנשאר בלתי פתור?

מזמינה אותך להגיב לי כאן למטה ה

דס-שופ כוללת חגיגות עונתיות של מוצרים מסוג 'קנה והשתמש'.

 כבר הצצת?

4 thoughts on “פת במלח או מיינדסט עוני?

  1. רבקה גוטמן Reply

    נהנתי מאד מהתוכן.
    מה פרוש לקנות משפך?
    זה לימוד או שאת יוצרת את המשפך?

    • דסמנית Post authorReply

      שמחה שנהנית, רבקה 🙂

      אני מציעה שתי אופציות:
      1. עבודה עצמית שלך – את קונה את ההדרכה משפך שיווקי ומבצעת אותה צעד-אחרי-צעד.
      את יכולה לחלק עד 12 תשלומים ומקבלת 24 שעות ליווי שלי במייל במתנה.
      ככה תוכלי לוודא שאת באמת מיישמת ומטמיעה את המשפך השיווקי אצלך בעסק.

      2. עבודה שלי בשבילך – אני יוצרת לך משפך שיווקי, מטמיעה אותו באתר שלך ומקדמת לך את העסק בגוגל, ככה שיבואו מתעניינים ולקוחות.
      ההיקף של עבודה כזאת, תלוי בעסק שלך ובכמה שאת רוצה להשקיע.
      יש כאלה שלוקחים חבילת ליווי החל משלב בחירת הדומיין,
      ויש כאלה שיש להם כבר נכסים דיגיטליים (אתר וכדומה)
      רק שהם לא מניבים הכנסות/לא מניבים מספיק הכנסות,
      ואני נקראת אל הדגל לגרום לזה לקרות 🙂

      תבחרי במה שנוח לך,
      העיקר שיותר לקוחות רלוונטיים ייהנו ממה שיש לך להציע להם…

      בהצלחה!

  2. חיה Reply

    חזק ביותר!!!
    ממליצה בחום על המשפך של ריקי.
    והשרות שלה- מקצועי! ישיר , אמין ומחוייך.
    קולע בול ושווה כל שקל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *